<h1>רבינו ירוחם מישרים נל"א ח"ד</h1>
<h2>דף יד:</h2>
גזל בהמה ורכב עליה או עשה בה מלאכה כגון שחרש בה אף על פי שעבר בלאו פטור משכירות וחוזר הבהמה זולתי אם היה רגיל בכך קונסין אותו ופורע השכירות קמא. גזל בהמה והשביח ומכר או הוריש מה שהשביח מכר מה שהשביח הוריש והדין שהיה לבעל הבהמה הנגזל עם הגזלן בענין השבח פירוש בין שבח לידה וגיזה בין שבח פטום כך דינו עם זה הלוקח או עם זה היורש. וגזל ישראל ומכר לגוי והשביח הגוי ומכרה לישראל אם נאמר כיון דמעיקר' ישראל ולבסוף ישראל עשו חכמים תקנה בענין השבח שיטלנו לוקח ישראל או לא כיון דגוי באמצע ועלתה בתיקו ולא מפקינן מלוקח ישראל ואם תפש השבח הנגזל כמו כן לא מפקינן מיניה קמא. גזל שדה ומכרה לאחר ולא הכיר בה הלוקח שהיא גזולה והשביח הלוקח אם הוא שבחא דממילא כגון דיקלא ואלים או קרקע והעלה סרטון או שהוקרה ובא הנגזל לטורפה מן הלוקח לוקח הכל וגובה ממנו השבח והפירות מנכסים בני חורין ואפילו לא פירש באחריות המכירה השבח שאחריות טעות סופר הוא אפי' לגבי שבח. אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות מנכסים משועבדים וגובה מן הגזלן הקרן מנכסים משועבדים ואם השביחה לוקח מחמת הוצא' שעשה בה אם השבח יתר על ההוצא' וחוזר על הגזלן וגובה ממנו השבח שהוא יתר על ההוצא' מנכסי' בני חורין ואם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו הנגזל ההוצאה שיעור שבח והשאר מן ההוצאה מפסיד לוקח ואינו גובה אות' מן הגזלן ואם הכיר בה שהוא גזולה כשלקח' אין לו מהגזלן לא פירות שגובה ממנו הנגזל ולא שבחא דממילא ולא השבח היתר על ההוצאה ואין לו מהגזלן כי אם הקרן מן המעות שנתן לו גזלן כשלקחה וגובה אותם מן המשועבדים פירוש ואפילו פירש לו השבח וקנו מיניה ומכל מקום אפילו הכיר בה נוטל מן הנגזל שבח מחמת הוצאה ואם השבח יתר על ההוצאה נותן לו ההוצאה ואם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו נגזל הוצאה שיעור שבח כשנשבחה מחמת הוצאה אין חילוק בין הכיר בה בין לא הכיר בה אבל שבחא דממילא שקיל נגזל מציעא גזל ומכר ולא הכי' בה שהיתה גזולה וחזר ולקחה מבעלים ראשונים מקחו הראשון קיים דניחא ליה לאיניש דליקו בהמנותיה ולפי זה הוא הדין אם נתנה במתנה ולקחה מבעלים ראשונים שהמתנה קיימת. ואם תבע הלוקח את הגזלן בדין ונתחייב לשלם לו והתחילו להכריז נכסי גזלן כדי להגבות ללוקח ואחר שהתחילו להכריז לקח' הגזלן מבעלים ראשונים לא קנאה לוקח כי כבר גלה בדעתו מאחר שעכב כל כך עד שהתחילו להכריז שאין כוונתו להעמידה ביד הלוקח אבל אם קנאה קודם שהתחילו ההכרזה אפילו הגיעה לידו אדרכתא קנאה הלוקח לקחה הגזלן מבעלים ראשונים אחר שמכרה בעוד שהיתה גזולה לזה הלוקח ומכרה לאחר במתנה או הורישה לאחר או נפלה לגזלן בירושה פירו' וכל אלו עשאן מיד אחר שלקחה או עשה כל אלו ואחר כך לקחה מן הגזלן לא קנאה לוקח שלא נתקיימה פירוש ונותן לו מעותיו אבל הגזלן בחובו אם גבאה אחר שמכרה ללוקח ראשון אם היה לו לנגזל קרקע אחרת ואמר הגזלן לנגזל אפילו שיש לך קרקע אחרת זו איני רוצה לגבות ממנה חובו נתכוון ולא להעמידה ביד לוקח. כתב הרא"ש כי נראה מפירו' רש"י כי בכל דבר שיוכל לתלות הוא עוש' כדי להעמידה ביד לוקח תלי' דיד דלוקח על התחתונה כגון שסמוכה למצר גזלן או שהיא עדית כמו שאמרנו שמכרה לאח' או הורישה ולא יראה לי כן אלא דוקא כמו שכתבנו שהוזכ' בתלמוד ואם נתנה נגזל לגזלן אחר שמכרה לא מפקינן ממונא מחזקת גזלן עד שיבא ראיה שנתכוון להעמידה בידו מציעא. גוזל שדה מחבירו והפסידה כגון שחפר בורות או קצץ ושחת מעיינות או כיוצא בו חייב להעמיד לו שדה כשע' הגזלה או משלם לו דמי מה שהפסיד מנכסים בני חורין ואם מכר אחר שעמ' בדין ונתחייב גובה מנכסים משועבדים ממה שמכר אחר כך בקמא. גזל שדה ואכל פירותיה משלם כל הפירו' שאכל מנכסי' בני חורין גזל והשביח מחמת הוצאה שמין לו וידו על התחתונה אם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו מן ההוצאה שיעו' שבח ואם השבח יותר על ההוצאה נותן לו ההוצאה בקמא. גזלן הרגיל בכך עושין לו חוץ מן הדין כגון שלא יטול שבח וכיוצא בזה קמא.
<h2>דף לז:</h2>
בהמה שהיתה עומדת במקום שמור והוציאוה לסטים הלסטים חייבים בשמירתה והוא שהכישוה אף על גב דגזלן אינו קונה במשיכה כי מי הרשהו למשוך עם כל זה כיון שעשה דבר הנקנה במקח וממכר והיא עתה ברשותו חייב בשמירתה קמא. גזל מחמשה ואינו יודע מאי זה גזל וכל אחד אומר אותי גזל משתבע כל אחד ומשלם לו אף אין עדים שגזל וזהו קנס שקנסו חכמים, וכן גזל מאחד מנה ומאחד מאתים וכל אחד אומר ממני גזל מאתים משתבע כל חד וחד ושקיל מאתים. ואם גם הם אינן יודעין יהא מונח בידו עד שיבא אליהו ודוקא שתבעו לו הם אבל אי לא תבעו ליה כגון שאמר הוא בעצמו גזלתי אחד מכם או אביו של אח' מכם ואינו יודע אי זה הוא חייב לשלם לכל אחד ואח' אם בא לצאת ידי שמים אבל בדין אינו נותן אלא גזלה אחת והן חולקין ביניה'. וכן אם אמר גזלתיך ואיני יודע אם החזרתי לך חייב בבא לצאת ידי שמים כשאינו תובעו. אבל אמר איני יודע אם גזלתי' אם לאו פטו' אף לצאת ידי שמים אם אינו תובעו ואם תבעו חייב לצא' ידי שמים יבמות מציעא.
<h2>דף מג.</h2>
גוזל חבית של יין מעיקרא שויה זוזא והשתא שויא ד' תברה או שתיה משלם ד' איתבר משלם זוזא וכתב רב אלפס והיכא דמעיקרא שוה ד' והשתא שוה זוזא בין איתבר ממילא בין נשברה בין תברה בין שתיה משלם ד' וכן עיקר מציעא. פי' אבל אם הוא בעין אומ' לו הרי שלך לפני'. שחליים שצומחים בתוך הפשתן אם הם לחין אין בהם משום גזל שמפסידין הפשתן ואם הם יבשים אסורין משום גזל שכבר הפסידו מה שהיה להם להפסיד ואם היו על המצר אפילו כשהן לחים אסורין משום גזל. מציעא.
<h2>דף סא:</h2>
אסור לגזול על מנת לשלם ונקרא גזלן ודוקא שאין מזומן מיד מה שיש לו לשלם ואינו שוה יותר אבל אם מזומן ושינה כגון שלקח שעורי' לבהמתו וזיכה לו מיד עדשים על ידי אחר מותר דזכות הוא לו שעדשים שוים יותר משעורים וכל כיוצא בזה מותר וכן נראה עיקר קמא. גזלן לא יהיב דמי חמסן יהיב דמי בעל כרחו של מוכר ולא אמר מוכר רוצה אני ואם אמר רוצה אני אין זה חמסן דתליוה וזבין זביניה זביני ולא תטעה במלת חמסן כי כל חמס דקרא נקרא גזלן קמא.
<h2>דף סד.</h2>
הגוזל מעות והבליען בחשבון אם מנה אותם והניחם בכיסו אם אין שם מעות אחרים יצא שאדם עשוי למשמש כיסו ואם מנה והני' בידו או בכיסו ויש שם מעות אחרים והוציא מהן ואינו יודע כמה (א)לא יצא עד שיודיע לבעלי' שכשהניח' בידו אולי יתנם לתוך תיבתו ולא ימנה אותם ולא ידע בחזרה וכל זה כשצריך דעת בעלים ודינו מפורש בגנב כי דינם שוה קמא. גזל חבל של תמרים ויש מהם חמשים ואם ימכרנה נגזל ביחד ימכור בחמשים פשוטים פחות אחת ואם ימכרנה אחת אחת ימכר בג' משלם חמשים פחו' אחת וכן הדין במזיק מציעא. אין לוקחין מן הרועים עזים וגדיים וצמר אבל לוקחין מהם בגדים תפורים ולוקחין מהם חלב וגבינה במדבר אבל לא ביישוב ולוקחין מהם ד' או ה' צאן לפי (העבד) [העדר] אם הוא קטן או גדול בענין שיוכל להרגיש בו בעל הבית ואם הם בריאות לוקחין מהם ג' ואם כחושות אין לוקחין מהם ג' ולא שתי עזים בשום ענין ובייתו' לוקחים מהם אפילו שתים אבל לא מדבריות כללו של דבר כל שרועה מוכר ובעל הבית מרגיש בו לוקחים ואין מרגיש בו אין לוקחים מהם קמא. הלוקח מן הגזלן כלוקח מן הגנב אם הוא מפורסם אם לא עשו בו תקנת השוק כמו שכתבתי בגנב קרקעות ועבדים צריך בהו יאוש כי עבדים איתקשו לקרקעות בגטין. אף על גב דאין גובין התוספת מן הגזלן בחוצה לארץ גובין ממנו הקרן. גזלן אפילו מיעוט ממונו משלו נהנין ממנו קמא.
<h2>דף צט:</h2>
הגוזל מעות והבליען בחשבון אם מנה אותם והניחם בכיסו אם אין שם מעות אחרים יצא שאדם עשוי למשמש כיסו ואם מנה והני' בידו או בכיסו ויש שם מעות אחרים והוציא מהן ואינו יודע כמה (א)לא יצא עד שיודיע לבעלי' שכשהניח' בידו אולי יתנם לתוך תיבתו ולא ימנה אותם ולא ידע בחזרה וכל זה כשצריך דעת בעלים ודינו מפורש בגנב כי דינם שוה קמא. גזל חבל של תמרים ויש מהם חמשים ואם ימכרנה נגזל ביחד ימכור בחמשים פשוטים פחות אחת ואם ימכרנה אחת אחת ימכר בג' משלם חמשים פחו' אחת וכן הדין במזיק מציעא. אין לוקחין מן הרועים עזים וגדיים וצמר אבל לוקחין מהם בגדים תפורים ולוקחין מהם חלב וגבינה במדבר אבל לא ביישוב ולוקחין מהם ד' או ה' צאן לפי (העבד) [העדר] אם הוא קטן או גדול בענין שיוכל להרגיש בו בעל הבית ואם הם בריאות לוקחין מהם ג' ואם כחושות אין לוקחין מהם ג' ולא שתי עזים בשום ענין ובייתו' לוקחים מהם אפילו שתים אבל לא מדבריות כללו של דבר כל שרועה מוכר ובעל הבית מרגיש בו לוקחים ואין מרגיש בו אין לוקחים מהם קמא. הלוקח מן הגזלן כלוקח מן הגנב אם הוא מפורסם אם לא עשו בו תקנת השוק כמו שכתבתי בגנב קרקעות ועבדים צריך בהו יאוש כי עבדים איתקשו לקרקעות בגטין. אף על גב דאין גובין התוספת מן הגזלן בחוצה לארץ גובין ממנו הקרן. גזלן אפילו מיעוט ממונו משלו נהנין ממנו קמא.
<h2>דף קז.</h2>
גוזל חבית של יין מעיקרא שויה זוזא והשתא שויא ד' תברה או שתיה משלם ד' איתבר משלם זוזא וכתב רב אלפס והיכא דמעיקרא שוה ד' והשתא שוה זוזא בין איתבר ממילא בין נשברה בין תברה בין שתיה משלם ד' וכן עיקר מציעא. פי' אבל אם הוא בעין אומ' לו הרי שלך לפני'. שחליים שצומחים בתוך הפשתן אם הם לחין אין בהם משום גזל שמפסידין הפשתן ואם הם יבשים אסורין משום גזל שכבר הפסידו מה שהיה להם להפסיד ואם היו על המצר אפילו כשהן לחים אסורין משום גזל. מציעא.
